טבעונות. יש חיה כזאת
האם טבעונות היא הדרך הנכונה להשגת בריאות אופטימלית?
ממה להתחיל?
אתחיל מכך שזה פוסט מסוכן. אני מודע לכך. אני מסתכן בלהסתכסך עם המון אנשים. אבל הבטחתי לעצמי לכתוב אותו. כי הוא חשוב ולא כי יש לי עיניין להסתכסך עם מישהו בעולם הזה. אני מבטיח לכם, לא עוד התנצחויות וירי תותחים לעבר המחנה היריב. לא עוד השמצות, לא עוד אמירות מזלזלות לא עוד ביטול דעות. אני מעדיף להתייחס לכל הנושא בדרך מוצלחת יותר ובכלל, בסיפור הזה אין לא יריבים ולא מחנות. אם כבר, אז אני ממחנה השלום וזה המקום לציין שבהחלט אפשר לגשר על הפערים. זה ממש לא יקרה בשכנוע מאסיבי שדת אחת היא היא הנכונה ואני משתמש בכוונה במילה הזאת, דת, כדי להדגיש את המקום שבו נמצא הויכוח בין שוחרי התזונה הטבעונית למתנגדיה. הגישור מגיע קודם כל ממקום של כבוד לאחר ולדרכו. מותר לחשוב אחרת. זה באמת לא רעיון מהפכני כל כך.
אני מכבד כל אדם עם דעות שונות משלי. זה נראה לי כאחד העקרונות הבסיסיים ביותר בלהיות אדם טוב בעולם שלנו. אני עוד יותר מכבד ומעריך אנשים שחמלה היא ערך עבורם. גם עבורי. מאוד. אי אפשר להיות רופא מבלי שתהיה לך חמלה לאנשים ומבחינתי זהו ערך עליון.
אנשים שבאים מהמקום הזה, מהמקום שאכילת מוצרים מן החי מתנגשת עם העקרונות הכי בסיסיים של הקיום שלהם, שמעוררת אצלם את המצפון או שעושה להם רע מכל סיבה אחרת בשל אמנותם או דרכם – לאותם אנשים אני אומר, כל עוד אתם מרגישים טוב עם הדרך התזונתית שלכם ועם הגוף שלכם, אנא המשיכו כך! הבעיה שלי היא, כשאנשים בעלי דרך חיים טבעונית כופים את דעותיהם על אחרים בטיעונים בריאותיים ולא אתיים. אז אני מתחיל לזוז באי נחת בכסאי. הסיבה לכך היא שכאן אנו כבר גולשים לאיזור הדמדומים מבחינת מה אמיתי, מה שקרי ובעיקר תחום מאוד אפור באמצע שאף אחד לא יודע בדיוק איך לאכול אותו ...
טבעונות יכולה להיות גן עדן. היא יכולה להיות גם קטסטרופה תזונתית. לצערי הרב, אנשים טבעוניים שיצא לי להכיר לאורך השנים, אוכלים ״על הנייר״ לפי הכללים הטבעוניים, ואין ספק שהולכים יד ביד עם העקרונות האתיים שלהם, אבל על הדרך עושים רע מאוד לגוף שלהם. התעשייה כמו התעשייה מאוד מאוד קשובה לצרכים שלנו. חלק אדיר מהמשאבים והכסף של חברות המזון מוקצה בדיוק למטרה הזו. לזהות מה אנחנו רוצים שיהיה בצלחת שלנו. מה טעים לנו ומה גורם לנו לרצות מאותו אוכל עוד ועוד. גל הטבעונות ששטף את הארץ (והעולם), גרר אחריו ״תעשייה טבעונית״ שמייצרת בדיוק את מה שאנשים מבקשים להשיג. פסאודו-אוכל שעונה על הכללים. ״המבורגר״ טבעוני, ״נקניקיה״ טבעונית, ״שניצל״ טבעוני, בורקס טבעוני, תחליפי ביצים, תחליפי חלב ... אין כמעט סוג של אוכל אמיתי שלא נוצר לו תחליף הגון ע״י התעשייה. תחליף טבעוני. אם מישהו מכם אי פעם נתקל באחד מהמזונות האלו במחלקה ״הבריאה״ בסופר, היה וודאי שם לב לרשימת המרכיבים המודפסת על האריזה. רשימה של עשרות (!) מרכיבים שונים ומשונים. אף אחד מהם לא מוגדר בעיני ״טבעי״. והכל על מנת לקדש את הרעיון הטבעוני. אז נכון. אף מרכיב לא כולל מוצר מן החי, אבל בו זמנית אפשר לאמר שאף מרכיב גם לא קשור לטבע בשום צורה ואופן ומעולם לא נועד למאכל אדם. אז נכון. האוכל עומד בכללים. איזה יופי, אבל האוכל הזה הוא הדבר הכי רחוק מלחיות נכון או להקשיב לגוף או להעניק לעצמינו את הדבר האמיתי, המזין, זה שכל אחד ממיליארדי התאים שלנו יודע בדיוק מה לעשות איתו.
ועם זה יש לי בעיה. אם את רוצה המבורגר, אם הגוף שלך מבקש המבורגר, אם את ממש אבל ממש מרגישה שאת רוצה או כמהה או צריכה בשר – תאכלי בשר! אל תאכלי תחליף בשר לעולם. ובכלל, תחליף היא מילה שלא קיימת בלקסיקון התזונתי שלי.
אם אתה חי בכל נפשך את אורח החיים הטבעוני, קח בחשבון שכמו בכל החלטה אחרת בחיים, יש לה מחיר. לדעתי זה מחיר שבהחלט שווה לשלם, כי הוא מעיד על נחישות. הוא מעיד על כך שאימצת לך דרך חיים שעושה לך טוב ותואמת את האני מאמין שלך ואני חושב שכשאדם בוחר באופן חופשי ללכת בדרך שלו, עם כל ההקרבות הנדרשות תוך כדי, הוא עושה את הדבר הנכון. זאת האמת.
חלקנו עושים זאת, אבל, מהסיבות הלא נכונות. ״קראנו, אמרו לנו, סיפרו לנו ...״ – כל אלו לא סיבות מספיק טובות כדי לשנות את הדרך שלנו למשהו שבתוך תוכנו לא ממש מרגיש נכון.
לצערי, חלק מהאג׳נדה הטבעונית ומוביליה נוקטים בטקטיקות שמזכירות יותר שטיפת מח ואינקוויזיציה ספרדית מאשר הבעת דיעה. חלק ממובילי הדיעה הטבעונית לא בוחלים בשום אמצעי כדי להמיר את דעתם של אחרים לדתם שלהם. ברגע שדיעה הופכת לדת, אז הכל מתקלקל. כשאני מאמין בצורה עיוורת שכך צריך לחיות, כך אני צריך לחיות (עד כאן, טוב), כך כולם צריכים לחיות כי הדת שלי אומרת שזה מה שצריך לעשות ... אז מתחילה הבעיה, אז מתחיל הפילוג. אז מתחילה גם השנאה. כל אדם מתבצר בעמדותיו ולא בוחל בשום אמצעי כדי לשכנע את השני בצדקת אמונתו.
למה בכלל אנו עסוקים בשכנוע אני שואל את עצמי. אני, שזו אמונתי, שזה מצפוני, חושב בצורה מסויימת. למה כה חשוב לנו לסחוף את כולם ל״טובתינו״. האם אין עוד מקום לפלורליזם? מדוע יש צורך לחלק מהאנשים להציג את עמדתם התזונתית בכל עת ולהגן עליה בחירוף נפש? מהמקום הזה נולדים הרבה חיכוכים, התנגדויות, כעס, התבצרות ואי הקשבה או בשתי מילים, הדבר ההפוך ממה שאני מנסה להשיג בגישה שלי.
בהרצאות שאני נותן, אני נתקל כמעט תמיד באדם אחד או שניים טבעוניים בקהל. קל לי מאוד לזהות אותם, כי יש תכנים מסויימים במה שאני מעביר שמיד מעביר בהם רעד ואי שקט. לעיתים הם מנומסים ולא אומרים כלום ולעיתים מתפרצים עם משפטים כמו – אבל מה עם כל הרעלים שנספגים בשומן? אבל מה עם ה-PH החומצי שנגרם מכל הבשר הזה? איך אתה מצדיק אכילת דגים, כשהאוקיינוסים מורעלים בכספית? היית פעם בלול ראית באילו תנאים חיות התרנגולות? גבינה? אתה יודע מה זה עושה לעצמות שלך? הרי זו בדיוק הסיבה לדלדול העצם ... ועוד כהנה וכהנה אמירות/שאלות/טענות שתסלחו לי שאני משוויץ, אבל אני כבר מודע ומכיר את כולן. לא כי אני חכם גדול, אלא פשוט כי יצא לי לנהל את השיחות האלו אינספור פעמים. אני באופן אישי לא נרתע ממאזין שמתפרץ לדבריי עם האג׳נדה שלו. המילים שלי אינן דברי אלוהים חיים ולכל אחד מותר (ואף רצוי) שתהיה דיעה.
אז איפה בדיוק הבעייה? הבעייה היא שרוב הטיעונים הללו מבוססים על פחות או יותר שום דבר. דרך אגב, גם רבים מהטיעונים של ״המחנה״ הנגדי (פלאו, קטוגנים, סתם אוכלי בשר שלא מצאו לעצמם קבוצה עם שם מגניב ...) – אינם מבוססים כלל. קל מאוד לנו בתור בני אדם להזדהות עם דרך מסויימת וללכת אחרי בצורה עיוורת, לקרוא רק את המחקר שנוח לנו לקרוא, להתעלם באלגנטיות מכל מה שסותר את מה שאנו מאמינים בו, להציג בדיוק את הטיעונים שאנו מרגישים בנוח איתם ולתת מענה מוחץ לכל טיעון העולה מהצד השני ... האינטרנט מלא בדוגמאות כמו – איך תשכנע את החבר הטבעוני שלך שהוא עושה את טעות חייו? או איך תגרום לחבר הקרניבור שלך להתחיל לאכול צמחים? מעבר לזה שתמיד משעשע לראות איך כל צד מבצר את טיעוניו כאילו היו יהלום גדול ויקר שיש להגן עליו בכל מחיר, שני הצדדים עושים בדיוק את אותה טעות ונופלים למלכודת השכנוע. אני כזה. וגם אתה חייב להיות כזה. איזו טעות נוראית.
אני בדרך כלל משיב לאותם אנשים שאין לי עיניין ש״ימירו את דתם״ עבורי ועוד יותר חשוב, מציע להם שבמקום להתמקד במלחמה אישית נגדי, או כנגד כל מי שאוכל בצורה שונה מהם, שיצטרפו אלי ואל שאר שוחרי הבריאות במאבקם נגד החברות והתעשייה. הרי כולנו תמימי דעים שהעיקרון החשוב ביותר בתזונה, זה שמתעלה מעל לכל גישה ובחירה, הוא – אכלו אוכל אמיתי. זה המאבק האמיתי של כולנו, מאבק שבו כל אחד יכול לעשות את הבחירות האישיות שלו, מבלי לשכנע את שאר העולם בצדקתו ובו בזמן, לעזור ליצירת עולם טוב ובריא יותר. כפייה, לאורך כל שנות ההיסטוריה, מעולם לא הוכחה כאמצעי יעיל להשגת מטרה. התנגדות מייצרת עוד התנגדות ועוד ריחוק ועוד סלידה. מציאת המכנה המשותף, הבנת עיקרון העל, החשוב הרבה יותר, מסוגלים להביא לאיחוד, הרמוניה ועשיית טוב. ואם זה לא חשוב, אז מה כן.