אויר:
מה אני בוחרת להכניס לתוכי ? ואם כבר משהו נכנס, האם אני מכניסה אותו ממש לריאות?
אויר הוא דבר מאד מיוחד. כזה מן חומר שאף על פי שהוא חיוני לקיום, בכל זאת הוא בלתי נראה.
כפי שהאדם חייב אויר כך הוא חייב אמונה.
וזו הסיבה שאנשים מאמצים אמונות כאלו ואחרות. הרבה פעמים אמונה הופכת לדת של ממש וזה לא משנה אם מדובר בדת שמאמינה באל זה או אחר או בדת שמאמינה שאסור לאכול בעלי חיים.
כל עוד הדת שהאדם בוחר בה היא לגמרי שלו ואין לו שום עניין ודבר לכפות אותה בדרך זו או אחרת על אחרים, היא דומה לאויר צלול ונקי ונחוצה מאד לקבלת חוויה של משמעות.
ברגע שאדם מרגיש שהאמונה שבחר מחייבת את כל העולם, מתחיל מעגל קסמים של צידוק אין סופי בדרך אחת נכונה המתאימה לכלל האנושות על שלל צבעיה המהממים וזה כבר דומה יותר לזיהום אויר.
אז מה אני בעצם מנסה להגיד?
תנשמו אויר צלול. אויר שצלול עבורכם. תנו לו להיכנס לגופכם ולמלא כל תא ותא במשמעות ואמונה. תיהנו מהנשימה הייחודית שלכם, היא אחת ויחידה בעולם ואין זהה לה. אז צאו החוצה ותראו כמה יפה שהנשימה של כל אחד ואחת מאיתנו היא קצת שונה. האוויר של כולנו דומה במרכיביו, אך מעט שונה ביחסים שבניהם. הדבר שמאחד את כולנו הוא הצורך המוחלט באויר, אך רוח שונה נושבת בלב של כל אחד מאיתנו וזה למעשה כל היופי.
הסירו את השיפוטיות ואת הצורך באמת אחת ותקבלו אויר של אהבה. ואהבה הרי, מתאימה לכולם.