שמי עופר שחר, נעים מאוד להכיר! 

זה בדיוק המקום לספר לכם קצת על עצמי, על האני המקצועי אבל גם על האני האישי, שלא פחות חשוב בעיני כדי להסביר איך הגעתי למקום שהגעתי ולהבנת התפיסה הנוכחית שלי את העולם הזה.
יש אנשים שיגידו שהחיים האישים שלנו לא רלוונטיים לדיונים על עינייני בריאות, על סוגיות ברפואה, או על תזונה בריאה, אבל אני דווקא חושב שהם סופר רלוונטיים.

מה שמניע אותנו, התשוקה שלנו, האהבה להתפתח וליצור, ובמקרה שלנו, התשוקה לקחת אנשים לדרך חדשה, דרך של חיים מלאי אנרגיה, מלאי טעם, חיים של בריאות ולא של חולי, של מסוגלות ולא של נכות, כל הדבר הזה מגיע רק ממקומות אישיים. רק ממצולות הנפש.
המקצוע אולי נותן לי את הכלים, את הידע, את המסוגלות אבל התשוקה לדבר מגיעה רק מהלב. ההחלטה לקום בבוקר ולחיות את החיים שלנו אחרת, דורשת שמשהו יזוז לנו בלב, לא בראש.
זה בסדר, המח כבר ימצא את המסלול הטוב ביותר עבורינו להגיע ליעד, אבל מי שמכניס את הנתונים לשורת החיפוש בווייז של החיים זה רק הלב. אז איך אפשר בלי האישי? אי אפשר.

על קצה המזלג מאיפה באתי ועל הדרך שבה אני צועד ....

אני בן 40, בזוגיות נפלאה עם עינת (שאחראית לפינת המתכונים וכוורת הבריאות באתר).
אני אב לשניים ועוד שלושה ילדים מקסימים. חיפאי במקור ומחצית מחיי גדלתי והתחנכתי על הכרמל הירוק.

אחרי כמעט 5 שנים בצבא וטיול קצר כמיטב המסורת, הגשמתי חלום ישן והתקבלתי ללימודי רפואה בבאר שבע. כן, הלוא היא בירת הנגב. אני זוכר היטב את קיץ 1999. אוגוסט. באר שבע. שממה (הרי אף סטודנט מלבדינו עוד לא חשב בכלל להגיע). היה חם. ממש חם. היות ושש שנים לא מספיקות, יש צורך להוסיף עוד חודשיים באוגוסט לפני שמתחילים ממש. מן מבחן הישרדות קצר לראות מי באמת מתכוון להגיע או מי סתם נרשם כדי לרצות את האמא הפולניה שלו .... אבל מה לא עושים כדי להגשים חלום.

אחרי 6 שנים של לימודים, חזרתי לחיפה לשנת סטאז׳ בבי״ח רמב״ם. שנה שהיתה מלמדת ומחשלת ומעייפת ומעצבת ועוד מלא תיאורים, רובם בהחלט חיוביים, שהיריעה קצרה מלפרט. בסוף הסטאז׳ צרובות לי שתי חוויות חזקות מאוד. ההרגשה המופלאה שאני מסוגל לעזור לאנשים וההרגשה הנוראית שסבתא שלי, האהובה כל כך, נפטרה בפתאומיות. בסיום השנה הזאת הגשמתי עוד חלום רחוק ועברתי לגור בגליל בישוב קטן ושכוח אל שנקרא חרשים. לא כמו אלו שלא שומעים, אלא כמו אלו שעובדים עם ברזל. בקצה של הקצה, באחד המקומות הגבוהים והיפים ביותר בארץ, גשום וקר כמו לונדון אבל כמה חם מאהבה. סוג של מיקרוקוסמוס לעולם אוטופי.

בחיפושי אחר התחום שהכי יתאים לי בעולם העצום והמופלא של המקצוע הזה גיליתי את רפואת המשפחה. שיהיה ברור. זה היה המקום הכי פחות נחשב, הילד הלא מקובל בכיתה. יש שיגידו בלית ברירה. אבל לי דווקא, היו הרבה מאוד ברירות, ובכל זאת, בחרתי בדיעה צלולה (ובניגוד צלול לא פחות לדעות עמיתיי) לעשות את הדבר שהיום אני מברך עליו כל יום מחדש. להיות רופא משפחה. להיות בקו הראשון למול קבוצה גדולה של אנשים שרואים בך המגן, המושיע, המקשיב, המייעץ, המאזן, ושומר סודותיהם הכמוסים ביותר. זה שרואה את התמונה הגדולה. זה שרואה את החיוך על פניה של אמא שהביאה את תינוקה בן היומיים אלייך לבדיקה, את הגאווה של אב שמלווה את בנו לבדיקות לקראת מיונים לסיירות בצבא, את הקשישה שמחכה לעשר דקות שיחה איתך כבר שבוע כדי שתעזור לה למצוא עוד כוח לחיים, או את הבן 50 שיודע שחייב להתחיל לעשות משהו עם עצמו ומחכה לך שתגיד לו – אתה מסוגל, בוא נעשה את זה ביחד.
לרפואה הציבורית בכלל ולרפואת המשפחה בפרט יש כל יומיים אזכורים בתקשורת, רובם שליליים. עד כמה המצב קשה, אין תקציבים, אין תקנים, אין רופאים, אין זמן. אין ואין ואין. ולא הייתי מוותר עליה בעד שום דבר. ובכלל, לוותר זה לא העסק שלנו. אנחנו בעסק של לנצח, בעסק של תקווה, של האמונה בשינוי. של האמונה במופלאות הגוף שלנו, המכונה המדהימה הזאת, ששכחנו במרוצת השנים לקרוא את הוראות ההפעלה שלה.

אחרי קרוב ל- 10 שנים של עבודה בחזית, אין בי שום חשק לחזור לעורף. כאן הדברים קורים ומבחינתי, זו זכות גדולה (ואחריות גדולה עוד יותר) לקבל את האמון של מטופליי להיקרא הרופא שלהם.

להיות רופא כפר.

באמצע הדרך כדי להרגיש חזית קצת יותר אמיתית (ולא רק חזית של מרפאה גלילית פסטורלית שיכולה לבלבל עם צימר), ביליתי במשך מספר שנים בהדרכה במרכז ארצי לרפואת חירום בתל השומר. עוד אחד מהמקומות המופלאים שפגשתי בדרכי. שמו מס״ר – מרכז לסימולציה רפואית. מן עולם של טכנולוגיה מהעתיד, עולם של מכשירי החייאה, סימולטורים לניתוחים, מכונות הנשמה ובאופן כללי מקום לתרגל מיומנויות בכל אספקט שאפשר להעלות על הדעת שקשור לרפואת חירום. אנשים שמקדישים את כל מרצם ללמד אנשי רפואה אחרים את כל הסודות על איך מצילים אנשים אחרים מהתקפי לב או מתאונות קשות. שמעתם שדבר כזה קיים? היה לי הכבוד לעבוד עם צוותים מעולים ולהיות מדריך בכיר באחת התחנות הכי משמעותיות שכל סטודנט לרפואה חייב לעבור כדי לקבל את הרשיון הנכסף. היתה זו תחנה נוספת שלימדה אותי על הסיפוק שבהדרכה. באותו המקום יצא לי גם לפגוש, לשוחח ״ולהדריך״ את אחד האנשים המדהימים ביותר שידעה המדינה שלנו. גם אחרי שסיימתי את הפרק הזה בחיי, לא ויתרתי על ההדרכה ובשנים האחרונות אני מדריך רופאים מתמחים בקורסים שונים לרפואת משפחה במסגרת לימודיהם בטכניון. אי אפשר להיגמל מהדרכה.

במעבר לגליל, העבודה הראשונה ״האמיתית״ שעשיתי לגמרי לבד (קודם לכן עוד הייתי עוד עטוף במדריכים בשלבים שונים של ההכשרה, סוג של הורים שהיו שם להגן עלי), היתה מרפאה של הכללית בכרמיאל. ולא סתם בכרמיאל, אלא באחת השכונות העניות, הקשות והמסכנות ביותר בעיר. החיים לפנים. בלי שום הנחות. מרפאה עירונית. עמוסה. חולה. עייפה. נטולת משאבים. האנשים קשים כי המציאות שלהם קשה ואתה באמצע, מנסה למצוא את מקומך במערכת בלתי אפשרית כמעט. כשאין כסף לקנות תרופות (ולפעמים גם אוכל), כשמבוקר עד ערב זה לנסות לצוף מעל פני המים, אם אתה רוצה או לא, אתה הופך לגלגל. הפערים בין רפואת המרכז לפריפריה הודגמו עבורי בצורה הכי חזקה וחדה שאפשר. זה לא פער. זו תהום.

במעבר חד, לאחר מספר שנים, בעקבות מספר שינויים דרמאטיים בחיים האישיים שלי, עברתי לשתי המרפאות שבהן אני עובד כיום. האחת - מרפאה אזורית משגב, אשר מרכזת את הטיפול במרבית תושבי גוש שגב. השנייה - מרפאת קיבוץ רמת יוחנן. שני מקומות מקסימים באופנים שונים, הגאוגרפיה שונה, האנשים שונים, המנטליות שונה. וזה בדיוק כל היופי שבדבר.

ישנם מספר עקרונות שהולכים איתי כבר שנים. אולי החשוב מביניהם, על פי תפיסתי ואמונתי, היא שבריאות אינה רק העדר חולי. לחלק זה נשמע ברור מאליו אבל לא לכולם. בריאות אינה רק העדר נטילת תרופות כרוניות, העדר רשימת אבחנות בתיק הממוחשב של הרופא, אינה רק העובדה שגיליון הבדיקות שלנו זוהר בירוק בהיר.
בריאות היא לקום בבוקר ולהרגיש שיש לנו חשק להתחיל יום חדש, בריאות היא התחושה שאנו תורמים לחברה שלנו, בריאות היא ההרגשה בלב שפועלינו הוא משמעותי, שאנו מרגישים בטוב ובהרמוניה עם הגוף הפיזי והנפשי שלנו. בריאות טובה מורכבת למעשה מאינטגרציה של גורמים רבים. זה אף פעם לא רק תזונה, לא רק לעשות ספורט, לא רק לדאוג לנפש. זה הכל. אנו חייבים את השילוב הזה בעיני כדי להשיג בריאות אופטימלית. להתמקד רק בתחום אחד זה לחטוא לאמת.

אני מודע לכך שעד לפני מספר שנים, בדומה לרוב הרופאים, הייתי ״עושה רפואה״ בדיוק כפי שלימדו אותי, כזו שמתבססת על מתן אבחנות ורישום תרופות. לא הערכתי עד כמה לתזונה מיטבית ושינויים נוספים באורח החיים ישנה השפעה קריטית במניעה ובטיפול במרבית המחלות הכרוניות שמטופליי ואני מתמודדים איתן יום יום במרפאה.
בשלב מסויים הבנתי שאם אני רוצה לעזור באמת ולהביא לשיפור אמיתי באיכות החיים של מטופליי, איני יכול להרשות לעצמי להישאר בעולם האורתודוקסי והארכאי הזה ועלי לצאת וללמוד את מה שמעבר, וכך בדיוק עשיתי.

בשנים האחרונות אני קורא, לומד, משכיל ומתנסה בשילוב שבין הדרכים החדשות של הרפואה המודרנית לדרכים הישנות שמאז ומעולם צעדנו בהן ולתבונה העתיקה שמבינה את חשיבות הדרך שבה אנו בוחרים לחיות.

אנו חיים כיום בעולם מהיר, עולם של פתרונות אינסטנט, עולם שמצפים שהכל יאובחן מיד, יטופל מיד, יחלוף מיד. אם ככה זה בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם, אז למה לא גם בגוף שלנו? אבל מה לעשות שהמציאות היא אחרת. הגוף שלנו ב״אדם החדש״ נולד רק לפני 200 אלף שנה לערך, כמה שנים לפני התפתחות הרשת החברתית. במציאות, לאדם יש את הקצב שלו כפי שלטבע יש את הקצב שלו. אי אפשר להאיץ בדברים ולצפות לפתרונות של קסם. אי אפשר לדרוש שהקיץ יגיע מיד רק כי קר לנו. אי אפשר לצפות מאוסף כימיקלים שירפאו את גופינו ואת נפשנו מבלי להכיר באמת את הגוף והנפש שלנו ולתת להם את הכבוד הראוי, דרך התזונה, דרך התנועה, דרך ההקשבה פנימה, דרך השלווה.

לצערי הרב, עולם הרפואה המערבית המקובלת, צועד בכיוון ההפוך מהרצוי בעיני. דיברנו על התמקדות בתחום אחד לעומת לראות את התמונה הגדולה. רפואת התת-תת-תת התמחות. לעיתים חייבים אותה. איני מתכוון שאנו חייבים לחזור לתקופת האבן. אבל כה התקרבנו לתמונה. כל פיקסל ברור לנו, שפשוט שכחנו במה עוסק הציור.
רפואת ההווה בעולם שלנו היא במקרים רבים רפואה של מספרים. רפואה של טכנולוגיה. רפואה שבה הולכת ואובדת האינטימיות שבין רופא ומטופל וכתוצאה מכך במקרים רבים אנו מאבדים גם את האמון של המטופלים שלנו.
אנו, הרופאים, עסוקים הרבה יותר מדי בחישוב סיכונים, בסיכום מספרים, בביצוע בדיקות אין ספור וביישומן העיוור של הנחיות קליניות שנראות לרובינו ברורות ומוחלטות. אנו חיים בעולם של אלגוריתמים שכל אחד מאתנו, הרופאים, לומד ומשנן היטב. על פניו נראה כי כל אדם ניתן להכניס למשוואה ולהוציא פלט. אבל האמת נמצאת במקום אחר. היא מתחילה בתוכנו, בהקשבה לגוף שלנו והבנת צרכיו. האמת היא שיש חוברת הפעלה. ויש צרכים. הגוף הזה, רק נראה לנו שהוא עובד על אוטומט. אבל האמת היא שהוא לא. הכרות עם הצרכים היא חיונית אם ברצונינו לשמור עליו לשנים ארוכות ואיכותיות. צרכים אלו מבוססים במידה רבה על הענקת מזון אמיתי וטרי שמזין אותנו באמת, אבל לא רק. אנו נהיה שלמים באמת אם גם נטפל באיכות השינה שלנו, כך שתהיה טובה ומרעננת, אם נדאג לשיפור מתמיד של היכולות הגופניות שלנו ואולי הכי חשוב, אם נשכיל להשקיע את מרצינו בהשגת אינטימיות, אהבה וקשרים בין אישיים משמעותיים וארוכי שנים. אחרי שנים רבות של מחקר, זהו הגורם החשוב ביותר שנמצא הקשור לאריכות חיים ואיכות חיים. מפתיע?

לעיתים יש החושבים שמרגע שעברנו גיל מסוים, אנו בהכרח חשופים לתחלואה כרונית. ליתר לחץ דם, לסוכרת, להפרעות בשומני הדם, למחלות לב ... כולן נתפסות כמחלות הקשורות לגיל, גנטיקה או גורמי סיכון. אבל למעשה, זוהי רק חצי האמת. שינוי תודעתי המלווה בשינוי אמיתי בהרגלי החיים, בדרך החיים, בתפיסה, יכול למנוע תחלואה במידה רבה מאוד ויכול באותה המידה גם לטפל ולהביא לריפוי והקלה בסבל באלו שמחלה כן התפתחה אצלם. הרפואה המערבית המקובלת כיום לא מעריכה כראוי את מידת ההשפעה של תזונה נכונה ושינויים באורח חיים על מניעה וריפוי מחלות. אבל אמונה זו התחזקה כל כך רק בצמוד להתחזקותה של תעשיית התרופות המשגשגת. כי הרי לפניה ולמעשה מאז ומעולם, אנו יודעים כי אוכל הוא תרופה. כך עוד אמר היפוקרטס, אבי הרפואה המודרנית.

אז מה עכשיו?
אני רוצה להציע הצעה. כזו שקשורה לחיים שלכם. אשמח ללוות אתכם במסע האישי שלכם לעבר חיים בריאים ומאושרים יותר. לתת לכם את הביטחון הרפואי בדרך החדשה, להסיר את החששות והחרדות שעלולים לצוץ במהלכה ולאפשר לכם להיות קרובים יותר מתמיד לטבע ולעצמכם ולאפשר את הריפוי האמיתי, זה שתמיד אבל תמיד מגיע מתוכנו. אני מזמין אתכם להשתתף במגוון סדנאות והרצאות, לעבור תהליך של ליווי רפואי-תזונתי עבורכם, או אפילו טוב יותר, עבור כל המשפחה.

הייתי רוצה שהאתר הזה יהווה בראש ובראשונה מקום לתקווה, שיש דרך אחרת וזה לא בלתי אפשרי לצעוד בה. מקום להבנה עמוקה יותר של עולם התזונה, מקום לקבל מתכונים לאוכל בריא, כזה שעושה טוב מאוד לגוף אבל גם לא פחות טוב לנפש שלנו. מקום שאינו מוטה, אינו מושפע מתעשיית תרופות, או כל תעשייה אחרת, אינו ממומן ע״ אף גוף מסחרי כזה או אחר. פשוט. אמיתי וקרוב לטבע ולאמא אדמה. אם נצעד בדרך הזאת, אף פעם לא נלך לאיבוד.

 

לחיי הבריאות של כולנו!

 

עופר.

כל הזכויות שמורות לד״ר עופר שחר