ויטמינים ומינרלים:
חומרים אלו דרושים לגוף בכמויות מזעריות ובתרבות השפע, אם רק אוכלים אכילה מגוונת,
אין כל בעיה להשיג את הכמות הנדרשת לנו.
ובכל זאת אנו עדים לשוק רחב מימדים של תוספים כאלו ואחרים שכל עניינם למכור לנו כמוסות שיעזרו לנו להשיג את הכמות הנדרשת לאותם ויטמינים ומינרלים חיוניים.
אני עצמי כמעט נסחפתי בראשית השינוי שעברתי ליטול כמוסות שתכליתם להחליף ירקות ופירות.
אני מדמה את התופעה הזו לחוסר הרצון למאמץ וכן את היכולת לזהות חולשה של ציבור שלם ולמלא אותה בפתרונות קלים, שיכסו על סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.
אסביר את עצמי.
הסיפור הוא שאין לנו זמן ואין לנו סיכוי להצליח להשיג את כל אשר נדרש לגופינו באורח החיים הקדחתני שיצרנו לעצמנו.
אנחנו מסוגלים להצדיק את ההתנהלות שלנו ואני מדברת על הרוב ולא על כולנו כמובן, אבל רבים מאיתנו נשאבים לצורך בפרנסה, קריירה, כבוד ואט אט משתעבדים לחוויה הזו בקיום, כך שכל דבר מצדיק אותה.
זה מצדיק את מעט הזמן שיש לנו עם הילדים, זה מצדיק שעות עבודה מבוקר ועד ערב ולחץ מתמשך על מנת להשיג תוצאות וזה כמובן מצדיק התייחסות מזלזלת לגוף שלנו, שניתן לחפות עליה בנטילת גלולות למיניהן, כאלו שגורמות לנו להרגיש שעשינו לו משהו טוב. בסך הכל, די לא נעים שהוא משרת אותנו בנאמנות שנים רבות ואנו לא ממש מתייחסים אליו יפה ...
בעיני זו שיטה שמחפשת קיצורי דרך ובורחת ממאמץ אמיתי.
תגידו לי אתם, מתי הרווחתם מלעשות קיצורי דרך בנושאים משמעותיים בחיים שלכם?
כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים למשפחה או חברים שאין קיצורי דרך?
ובכל זאת אנחנו כל הזמן מחפשים אותם על מנת שלא להתמודד עם החלטות כבדות משקל ולגייס את הכוחות והאומץ הנדרשים לשינוי, שלא לדבר על תחושת מסוגלות עצמית.
קיצורי דרך תמיד הופכים את הדרך למתישה, מפרכת וארוכה יותר.
בואו נסתכל לחברות התרופות בלבן של העיניים ונאמר להם כחברה, שאנחנו לא מאמינים בקיצורי דרך. אנחנו מאמינים במאמץ, בהשקעה, בירידה לפרטים ושאכפת לנו להתאמץ בשביל הגוף שלנו.
ואז הילדים שלנו יתבוננו ויאמצו את אותו הסיפור ואת אותה הדרך ולא ילכו לחפש מיני תוספים שיעזרו להם לבריאותם הפיזית או הנפשית, כי הרי גם כדורים לשיפור מצב הרוח כבר הפכו בימינו אנו לסוג של ויטמין.