ביום ראשון, דיאטה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל כך הרבה רגשות עולים בנו כשאנחנו שומעים את המילה הלעוסה-טעונה הזאת - דיאטה.

אין יום שעובר מבלי שמישהו ברדיו, בטלויזיה או באינטרנט ינסה למכור לנו עוד דיאטה. לא סתם דיאטה. ה-דיאטה ב-ה׳ הידיעה, זו שעוד לא שמענו עליה, זו שברגע שנתחיל בה (אבל בראשון כי לא מתאים בסופ״ש), היא תחזיר אותנו לימים שהיינו בני 20 ויכולנו לאכול הכל מבלי שזה ידגדג לנו את קצה הבטן.

כבר שנים אני פוגש מטופלים שמתמודדים עם הבעייה הזו של עודף משקל ולא מצליחים. הם מתחילים יפה, בשבוע הראשון השני השלישי כשהמוטיבציה בשיאה ואז לאט לאט חוזרים להרגליהם הישנים ואיתם גם למשקל הישן, לעיתים גם בתוספת של קילו או שניים - מענק ניסיון.

לפני שהתחלתי לחקור את העולם הזה בעצמי, הייתי שולח את אותם אנשים לדיאטניות מתוך אמונה אמיתית שיחזרו עם תובנות חדשות לגבי הרגלי האכילה שלהם ושמשהו ישתנה.

אבל שוב ושוב גיליתי ששלל העצות והתפריטים שקיבלו מהן לא תרם כהוא זה לירידה במשקל.

מתוך עשרות רבות של אנשים, כמעט אף אחד לא הצליח לרדת במשקל, או שכן ירד במשקל באופן זמני אבל לא הצליח להתמיד בו לאורך זמן.

יש לי הערכה רבה לעמיתי בתחום התזונה ואני גם ממש לא חושב שזו אשמתם חלילה או שהם לא עושים עבודתם על הצד טוב ביותר. אני משוכנע שהם מאמינים בדרכם, זו המבוססת על המלצות רשמיות של כל גופי הבריאות הגדולים בעולם.

אבל בואו נודה בזה, השמנת יתר היא לא עוד מחלה. היא מגיפה. בארה״ב - כל אדם שלישי סובל מהשמנת יתר של ממש ושני שליש מהאוכלוסיה סובלת מעודף משקל. שליש מהילדים בארה״ב הם עם עודף משקל או השמנת יתר. שליש. המצב בארץ לא מאוד רחוק מבחינת החומרה והיקף התופעה. במקביל, מחלת הסוכרת שנמצאת בקורלציה חזקה מאוד להשמנת יתר הולכת ועולה בשכיחותה וצפויה להגיע לממדים של כחצי מיליארד חולים בעולם בעוד כ-10 שנים על פי ההערכות האופטימיות ביותר. רוב רובו של תקציב הבריאות בעולם יילך ככל הנראה, בעתיד הלא רחוק, לטיפול בסוכרת על שלל סיבוכיה - לב, כליות, כלי דם, מערכת עצבים, גפיים, עיניים ועוד.

אם כך - ברור כשמש שהדרך שבה האמנו עד כה ושממשיכים להאמין בה גם היום פשוט לא עובדת.
אולי בתאוריה היא נשמעת טוב אבל בפועל היא אינה מצליחה להביא את כל אותם מיליוני אנשים לרדת במשקל ולהישאר בו לאורך זמן. אני שואל את עצמי איך זה שהצלחנו, וב-אנחנו, אני מתכוון למין האנושי, להגיע להישגים יוצאי דופן כמעט בכל תחום אפשרי, אבל בדבר שעל פניו נראה כה פשוט, כמו שמירה על משקל גוף אידאלי, זו משימה בלתי אפשרית. לצלם תמונות מהמאדים, לשגר לווינים לחלל, בינה מלאכותית, מנתחים רובוטים – כל זה סבבה, אבל לשמור על משקל גוף תקין? נו באמת, זה כבר הרבה יותר מורכב...

מדי מספר שנים מתפרסמות בארה״ב המלצות מטעם אינספור איגודי בריאות כאלו ואחרים - איגוד הלב האמריקאי, איגוד הסוכרת האמריקאי, משרד החקלאות האמריקאי, משרד הבריאות האמריקאי, אם למנות כמה מהם. בארץ - ההנחיות הרשמיות מבוססות על המלצותיהם של אותם איגודים.

בבסיס ההנחיות האלו עומדת מחשבה שאנחנו יודעים בדיוק מה כל האנשים בעולם צריכים לאכול ואם רק יאמצו באדיקות את אותן ההנחיות כולנו נהיה רזים ובריאים לנצח. אם רק.

אני חולק על הגישה הזאת - שיש מתכון שמתאים לכולם. שיש איזו פירמידת מזון מנצחת או הרכב מדויק של פחמימות:שומנים:חלבונים שהוא הוא המתכון לחיים בריאים. אני מסוגל להבין אולי את אותן הנחיות שמנסות להפשיט את הדברים ולייצר מסמך עקרונות אחיד. אם זה היה עובד, אני הייתי שמח מאוד לאמץ אותו. אבל העובדה היא שזה לא עובד. הכי קל להאשים את אלו בעלי עודף משקל. זה לא אנחנו, זה אתם.
אתם העצלנים אתם הגרגרנים. נכון. זה הכי קל והכי חוטא לאמת. אין שקר גדול יותר מאשר להאשים אדם בעל עודף משקל במצבו אך ורק בשל הרגלי החיים שלו. הגיע הזמן להתחיל לחשוב בצורה שונה. נזיפה אף פעם לא השיגה שום דבר ולכן אני בעד להפסיק לנזוף ולהתחיל לחפש גורם אחר, לא כזה הקשור לאכילת יתר ותנועת חסר. כי על אף ההגיון המופלא שבמשוואה הזו, של קלוריה נכנסת-קלוריה יוצאת, ועל אף שהיא כה פשוטה להבנה, באותה המידה היא גם שגויה לחלוטין.

כולנו בני אדם, זה נכון, אבל כולנו גם שונים מאוד אחד מהשני באספקטים רבים ומגוונים. קבוצת מזון אחת יכולה להיות מושלמת עבור אחד והרסנית עבור אחר. או בצורה פחות קיצונית, יכולה להיות נסבלת אצל אחד ופחות נסבלת אצל אחר. קחו למשל את אחד מסוגי המזון שהכי שנויים במחלוקת  - הדגנים. אינספור כתבות נכתבו ואינספור מחקרים בוצעו על סוג האוכל הזה. תמצאו תומכים נלהבים לדגנים (מלאים) בעיקר בקרב טבעונים, שהדגנים תופסים חלק נכבד מאוד מתזונתם ובקרב גופי בריאות בינלאומיים (ובמיוחד משרד החקלאות האמריקאי ה - USDA), אשר ממליצים על צריכה של בין 6-8 ואף יותר מנות דגנים ליום כחלק מתזונה נכונה (והסיבות לכך ברורות אבל אולי אתייחס לכך בהזדמנות אחרת). מבין אלו התומכים בגישה זו נמנים גם רופאים וחוקרים כגון ד״ר קלדוול אסלסטיןד״ר מייקל גרגר, ד״ר דין אורניש ואחרים. בד בבד ישנם אלו אשר טוענים כי אכילת דגנים עושה שמות לגוף האדם, גורמת לעלייה במשקל, להתפתחות של תנגודת לאינסולין ובהמשך לסוכרת ויש אף שיטענו שהעלייה הניכרת בצריכת הדגנים (בעיקר הלא-מלאים) היא הסיבה העיקרית להשמנה ולשלל מחלות כרוניות דלקתיות אחרות. מבין אלו התומכים בגישה זו נמנים רופאים וחוקרים מצוינים לא פחות וביניהם ד״ר פיטר עטיה, ד״ר גארי טאובס, פרופ׳ טים נוקס, ד״ר אריק ווסטמן, ד״ר מארי ורנון ואחרים.

דיעה זו רווחת בעיקר בקרב התומכים הנלהבים של דיאטת דלת פחמימות, דוגמת אטקינס, דיאטה קטוגנית ודיאטה פלאוליטית, אשר מבססים את עקרונות התזונה שלהם בעיקר על מוצרים מהחי (ופחות מהצומח) העשירים בחלבון ושומן.

כמעט על כל סוג של אוכל אפשר למצוא תומכים נלהבים ומתנגדים נחרצים אשר יהללו או ישמיצו את תכונותיו וינסו לשכנע אותנו כמה אותו אוכל נחוץ או נורא לבריאותינו.

בשתי הקבוצות הכביכול מנוגדות האלו, ובהמשך אנסה לשכנע אתכם שיש הרבה יותר מן המשותף ביניהן מאשר מן הניגוד, ניתן למצוא אנשים רזים ובריאים ובשתיהן ניתן למצוא גם אנשים שמנים וחולים. דרך אגב, זה גם המקום אולי להזכיר ששמן לא שווה חולה. ישנם אנשים שמנים שמצבם הבריאותי טוב לעין שיעור מאנשים שכביכול כלפי חוץ נראים רזים. השומן המסוכן לגוף הוא לאו דווקא זה שממוקם בשכבה התת עורית שנראה לעין (ושאנו כה רוצים בכל מחיר להיפטר ממנו ...), אלא זה שקבור עמוק בתוך הגוף, סביב איברי הבטן (״שומן ויסצרלי״) שבו לא ניתן להבחין אלא בבדיקות דימות שונות ובמיוחד MRI.

לרוב האנשים זה נראה לא סביר איך אני יכול להצדיק גם תזונה עשירה בדגנים מלאים המבוססת רובה ככולה על פחמימות עם יחסית מעט חלבון ואחוזים מאוד נמוכים של שומן ובו זמנית גם תזונה שאינה כוללת כמעט בכלל דגנים ו/או פחמימות אחרות ועשירה מאוד בחלבון ובשומן.

רובינו כל כך התרגלנו לרעיון שהסוד טמון בהרכב של אבות המזון (מאקרו-ניוטריאנטים) כך שאנו משוכנעים שהסיבה שהדיאטה החדשה שפצחנו בה רק אתמול לא עובדת, היא פשוט כי לא גילו לנו את סוד ההרכב האידאלי. מישהו מסתיר מאיתנו את המספרים. כמה בדיוק מזה וכמה בדיוק מזה.

כאן שלב הבשורות הרעות. חברים יקרים. אין דבר כזה, אין וגם לא יהיה הרכב מושלם של סוגי מזון שאם תדבקו בו כעוורים תשילו מעליכם את כל הקילוגרמים המיותרים ותישארו רזים לנצח.

אני יודע שזה נורא סקסי לחשוב שהנוסחא הזו קיימת אי שם. בוודאי חלקכם נתקל לא מעט באנשי תזונה כאלו ואחרים, מתוך מערכת הבריאות, מחוץ למערכת הבריאות, אנשי מדע, אנשי רוח ואחרים אשר הבטיחו לכם את התפריט המושלם. זה שמתחיל ב - חצי כוס קינואה מבושלת בבוקר ונגמר ב - ייאוש מוחלט. לכמה מכם היה תלוי תפריט כזה על המקרר? אבל האמת היא שתפריט כזה לא באמת קיים.

כל דיאטה, ולא משנה איזו, טבעונית, צמחונית, קטוגנית, פלאוליטית, ים תיכונית, הדיאטה של מוישה אופניק ... כל דיאטה באשר היא יכולה להביא לירידה במשקל. בטווח הקצר. כן. בהחלט. וכל דיאטה שבלתי ניתנת למימוש, שלא הופכת להרגל, כזו שמי שעושה אותה מרגיש במאסר ורק סופר את הימים אחורה, כל דיאטה כזו נידונה לכישלון חרוץ. לסבל. לתסכול ולייאוש. אני מאמין שרבים מכם הייתם שם, או שאתם שם ברגעים אלו ממש.

 

לפני מספר שנים פורסם באחד מכתבי העת הרפואיים הטובים ביותר בעולם, ה- JAMA, מאמר מערכת שכותרתו היתה - "A Call for an End to the Diet Debates".

במאמר זה מתייחסים ל-4 מטה אנליזות אשר התפרסמו בשנים 2011-2012, שמסכמות תוצאות של כ-24 מחקרים גדולים אשר בדקו סוגים שונים של דיאטות המבוססות על שינויים ביחסים בין אבות המזון (חלבונים, פחמימות ושומנים). אם לצטט מתוך המאמר - ״הבדלים קטנים ולא עקביים (פחות מ-1 ק״ג) בירידה במשקל ובגורמי סיכון מטבוליים״, כאשר הגורם היחידי שנמצא בעקביות כתורם לירידה במשקל וירידה בתחלואה הוא … התמדה.

מפתיע לא? או שאולי לא כל כך .. כל המחקר, כמעט ללא יוצאים מן הכלל, מאשר באופן חד משמעי שהסוד לירידה במשקל הוא לא במציאת נוסחת הקסם אלא בהתמדה.

מכאן שלדעתי הגיע הזמן לשים קץ לויכוח - איזו דיאטה הכי טובה, הגיע הזמן להפסיק לשאול מהו השילוב האופטימלי של חלבונים/פחמימות/שומנים באוכל שלנו. הגיע הזמן להפסיק להקשיב להנחיות הארכאיות בנוגע לתזונה נכונה שנוחתות עלינו חדשות לבקרים מכל מיני ארגוני בריאות בעולם אשר לא מקדמים אותנו לשום מקום. הגיע הזמן להתחיל להתמקד בגורמים האמיתיים שמובילים לשינוי ארוך טווח בגוף שלנו. הגיע הזמן להפסיק לנסות עוד ועוד טקטיקות ולהתחיל לגבש לעצמינו אסטרטגיה חדשה.

לא חשבתם לעצמכם פעם איך זה שכמות הדיאטות הקיימות בעולם הוא מספר בן 5 ספרות?

מדוע בארה״ב לבדה, תעשיית הדיאטה מגלגלת מחזור של למעלה מ-70 מיליארד דולר בשנה?

מדוע כשמקלידים ״דיאטה״ בגוגל מקבלים מעל למיליון תוצאות חיפוש?

מדוע כשמחפשים ספר דיאטה ב-Amazon מקבלים מעל ל-100 אלף ספרים?

הרי אם מישהו כבר מצא את הדיאטה המושלמת והיא קיימת אי שם - איך זה שכל יומיים צצה אחת חדשה שמפתחיה נשבעים לכם בהן צדק כי היא היא המפתח וכל השאר היה פשוט שטויות.

ברפואה יש אמירה כזו - שכשיש מחלה שמנסים לרפא אותה עם יותר מדי תרופות - כנראה שאף אחד לא יודע מה התרופה הכי טובה כנגדה. לדלקת גרון יש רק תרופה אחת. והיא עובדת. לסוכרת - יש 20 תרופות. אף אחת מהן לא עובדת. כולן מנסות לעכב, לעצור, לשלוט, לאזן .. אבל לא לרפא.

אותו דבר כשמדובר על תזונה - כשיש כל כך הרבה הצעות לתזונה נכונה שעל פניו מנוגדות לחלוטין אחת לשנייה - וכל אחת מהן בנפרד עובדת נפלא לחלק מהאנשים ולא עושה כלום לחלק אחר - המסקנה היחידה היא שצריך להפסיק לחפש את הדיאטה האידיאלית. היא פשוט לא קיימת וזה נושא קריטי שחשוב מאוד שנבין.

לצערי, רוב הגופים הבינלאומיים, שאמונים על שמירה על בריאותינו, חוטאים בעיניין זה, כך שבמקום להדגיש את מה שחשוב - מדגישים את מה שהכי לא חשוב. במקום לתת את העקרונות, נותנים את הפרטים. במקום את האסטרטגיה נותנים לנו את הטקטיקה.

 

כולנו שונים אחד מהשני. הטקטיקה של מר פלוני - איש כבן 60, שגובהו 1.70 ושוקל 90 קילו, מתגורר בגליל, עובד כמדריך בחברת ראפטינג, עם גנטיקה מסויימת, עם אורח חיים מאוד מסויים, עם הרגלים מסויימים ובעיקר עם העדפות וטעם מסויים, שונה באופן מהותי מהטקטיקה של מר אלמוני, בחור בן 30 שגובהו 1.60 ושוקל 80 קילו המתגורר בתל אביב, עובד במשרד עו״ד ויש לו פרופיל גנטי שונה לחלוטין, אורח חיים שונה לחלוטין, הרגלים, העדפות וטעם שונה ובאופן כללי ניתן לאמר כי מלבד העובדה ששניהם בני אדם שחיים בארץ ומדברים עברית, אין שום דבר דומה ביניהם. אז מה ההיגיון שתהיה איזו המלצה לתזונה שתנחת על שניהם מלמעלה ותהיה יעילה בדיוק באותה המידה עבור שניהם. כמובן שלא. וגם אין כזו. אנו ממש רוצים לחשוב שיש. אבל באמת שאין.

כולנו יודעים שהחיים הרבה יותר מורכבים מזה והניסיון שלנו לפרוש המלצות שתהיינה תקפות לכ-ו-ל-ם פשוט לא ריאליות ונידונות מראש לכישלון.

אבל לא הכל שחור בסיפור הזה אז אל לנו לאבד תקווה!

מה כן עובד? לבנות הרגלים לאט. לגבש לעצמך אסטרטגיה. כזו שתוכל לאמץ לכל החיים. המשכיות והתמדה, ללכת בדרך שלך מבלי לסטות ממנה. כל זה יכול לקרות רק אם האוכל יהפוך להיות חבר ולא אויב. דבר שנהנים ממנו ולא סובלים בגללו. מרכיב שמעניק אושר וטעם לחיים ולא מקור לתסכול והלקאה עצמית. ובעיקר עם נשכיל להבין שירידה במשקל ושמירה עליו היא מרתון ולא ספרינט! וכל מי שהתאמן למרתון בחייו יודע מה זה אומר. ולמי מכם שלא, אני מתכוון לכך שנדרשת תוכנית הדרגתית עם מטרות מאתגרות אבל הגיוניות, עם התקדמות שלב אחרי שלב עד לקו הסיום. אני לא טוען שאין פרטים בכלל שצריך להכיר ולדעת. כמובן שיש עקרונות.
כמובן שיש ידע. יש גם הרבה מאוד מיתוסים והרבה מאוד אינפורמציה שגויה. אנסה להתייחס גם אליהם בבלוג נפרד, כדי לעשות סדר בכאוס, אבל למרות שאומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, בתחום התזונה ואורח החיים הבריא, אלוהים נמצא דווקא במקום אחר. מי שנאבק כל חייו עם הפרטים, (שכל יומיים וחצי משתנים בהתאם לטרנד החדש המוביל), שוכח מהתמונה הגדולה וסופו שהולך לאיבוד בדרך.

 

ניתן וחשוב לעשות התאמה של אותן ההמלצות לאדם הספציפי, לך. כאלו שמתייחסות אליך ולא לאוכלוסיה  הכללית. כאלו שלוקחות בחשבון את הטעם וההעדפות האישיות שלך, כאלו שלוקחות בחשבון את סדר היום שלך, את הגישה שלך למזון במהלך היום, את האופן הייחודי שבו את או אתה מגיבים לסוגי מזון מסויימים, לאלרגיות או לרגישות למזונות מסויימים ולא לאחרים, את הכשלונות וההצלחות מהעבר כי לרוב אנשים שמתמודדים עם עודף משקל - זו ממש לא הפעם הראשונה שהם מנסים.

אפילו בעולם הרפואה שנחשב שמרני למדי, עם השנים מתחיל להתקבל הרעיון של ״רפואה מותאמת אישית״ או באנגלית - personalized medicine. עם השנים אנו מבינים שעל אף שהאנטומיה והפיסיולוגיה של כולנו דומים, זה עדיין לא אומר שכל אחד מאיתנו מגיב באותה צורה לטיפול.
אם ניקח לדוגמא את מחלת הסוכרת - אין  טיפול שנכון וטוב לכולם, אין תרופה שתעבוד באותה המידה על כל חולה למרות שהמחלה היא אותה מחלה. מעבר לכך - מידת האיזון שרצויה עבור אדם אחד יכולה להיות שונה לחלוטין עבור אדם אחר.

אנו עדיין רחוקים, טכנולוגית, לזהות במדויק על פי הפרופיל הגנטי של כל אחד, כיצד יגיב לטיפול ואיך לבחור את הטיפול הטוב ביותר עבורו, אבל אנו כן מתחילים להבין שלכיוון הזה אנו צריכים לשאוף בכדי ליעל את הטיפול ולצמצם את תופעות הלוואי. לי זה נראה טריוויטאלי מאז שהתחלתי לראות מטופלים במרפאה. ואולי אחד מעקרונות המקצוע הנפלא שלי (רפואת משפחה), הוא שכל אדם הוא עולם שלם, כזה שדורש התייחסות אישית ומיוחדת רק לו. אין מידה אחת המתאימה לכולם ועד שלא נבין את זה וניישם את הגישה הזאת גם בהמלצות התזונתיות שלנו, שום דבר לא ישתנה באמת.

הייתי רוצה להאמין שיגיע יום וזה יקרה, אלא שלצערי, תעשיית המזון נגועה בכל כך הרבה אינטרסים זרים, כך גם תעשיית התרופות, מה שמעמיד את בריאות הפרט רחוק מהמקום הראשון בו היתה אמורה להיות, אבל גם הנושא הזה יקבל התייחסות בהזדמנות אחרת ...

 

דיאטה. ביום ראשון אני מתחיל. הפעם אני אצליח. יש לי מוטיבציה. יש לי תפריט על המקרר. הכל ספור. אף קלוריה לא תימלט מהספירה. הכל חייב להיות מושלם. הפעם לא אכשל. הפעם אוכיח לעצמי אחת ולתמיד שזה אפשרי.

כמה פעמים דקלמנו לעצמינו בלב את המילים האלו. כמה פעמים ושום דבר לא קרה ....

אני מזמין אתכם לדקלם מעתה פזמון אחר.

 

 

בריאות ואהבה

ד״ר עופר.

  • למה לא עכשיו
  • -
  • טונה מארח את שלומי סרנגה
00:00 / 00:00

כל הזכויות שמורות לד״ר עופר שחר