על מחקר רפואי, רפואת יתר ואיך לנווט את עצמינו
בעולם המבלבל של התזונה

 

חלק א׳ – הבדיקות המיותרות שכולנו חייבים לעשות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז איך באמת נוכל לדעת מה טוב לנו? הרי כל מי שאי פעם נכנס לאתר אינטרנט שעוסק בבריאות, לקבוצת פייסבוק, סתם לאתר חדשות כמו וואלה או YNET, בטוח נתקל בכתבה שמתיימרת ללמד אותנו איך לאכול, איך לזוז או איך לחיות באופן כללי.

בתור רופא, אני מקבל לתיבת המייל שלי מדי יום עדכונים כאלו ואחרים שמגיעים לרוב מחברות תרופות (אותם אני משליך לפח מייד לאחר שלב קריאת הכותרת), מחברות שמארגנות כנסים רפואיים (התייחסות דומה), מחברות שמנסות לשווק מוצרים טבעיים (שיוצרו במפעל) המנסות להתנגח בחברות התרופות (מבחינתי הן בדיוק אותו דבר, רק הצד השני של המטבע ... אבל הי, כל אחד צריך להתפרנס ממשהו מסתבר).
בתדירות קצת פחות גבוהה ובדרכי שיווק מעט פחות אגרסיביים אני נתקל במיילים מגופי בריאות בארץ ובעולם, אותם אני משתדל לקרוא ולקלוט מהם את המסר העיקרי. כמעט אף פעם אני לא מופתע כשאני שומע שוב ושוב את אותם הדברים. אני לא מופתע כי אני גם לא מצפה שגופי בריאות גדולים ישנו בן לילה גישה או תפיסה שקיימת כבר כמה עשרות שנים. בעולם התזונה ישנה גישה כזו שקיימת חיה ובועטת כבר כמה עשרות שנים (תמשיכו לקרוא, אתייחס אליה בהמשך). אבל העובדה שאנו כבר יודעים שנים רבות שכל אותה גישה, אותה תאוריה שהביאה אותנו לאן שהגענו שגוייה מיסודה, לא תעקור עצים ממקומם. העץ העצום הזה שכל כך הרבה גופים בריאותיים חוסים בצילו, תעשיות ענק, חברות תרופות, חברות לציוד רפואי ומעבדתי, כל אלו לא יסכימו בעד שום הון שבעולם לוותר על הצל הנעים שהוא מעניק להם ועל כן, בצער רב, אפשר לאמר שנידונו למקרה קלאסי של מלכוד 22. לאף אחד אין עיניין בלשנות את הסטטוס קוו. לא לחוקרים או הרופאים שכותבים את ההנחיות הקליניות לתזונה נכונה, לא לתעשייה שהשקיעה סכומי כסף אדירים להתאים את הייצור שלהם לאותן הנחיות ישנות ושגויות וכמובן שלא לחברות התרופות שהשקיעו אף יותר בפיתוח תרופות על מנת להפחית מחומר זה או להעלות חומר אחר והכל כדי לשנות את המספרים בבדיקות המעבדה שלנו כך שנרגיש שהגוף שלנו ״מתוקן״ או ״מכוייל״ לערכים הנכונים.

זה win win situation. התעשיינים (תרופות, ציוד רפואי וכדומה) מרוויחים כסף, החוקרים מרוויחים יוקרה ופרסום, האזרחים הפשוטים מרוויחים שקט נפשי ותחושה מזוייפת של בריאות ועל פניו כולם שמחים ומאושרים. על פניו.

בתור רופא לא מעט שנים אני יודע שהמציאות היא כזו שלא כולנו שמחים ומאושרים ובדיקות מעבדה שבהן כל הערכים מיושרים כמו חיילים לקו האמצע ועומדים דום, הוא אינו מתכון לבריאות, אינו תעודת אחריות לכלום ומלבד התוקף השקרי שהוא מעניק לבריאות שלנו, בדומה לילד שחוזר עם תעודה מלאה בטוב-מאודים (או לחילופין מלאה במספיקים בקושי), אין לה ולו קשר קלוש למציאות הבריאותית האמיתית שלנו, אין לה קשר קלוש למצב הגוף שלנו ואין היא יכולה לזהות טוב יותר מאשר הטלת מטבע, האם מחר נסיים את חיינו על פניה של אמא אדמה או שמא צפויות לנו עוד עשרות שנים של אושר ובריאות.

אני מודע לכך שהבשורה הזו מאכזבת נורא. אבל לפחות אתם שומעים את האמת. וכן, האמת לפעמים שורפת. מבחינתי זו לא בשורה רעה כלל וכלל, אפילו להיפך, אבל אני יכול להבין שלחלק מהאנשים, חוסר היכולת לקבל מושג אובייקטיבי אמיתי על הגוף שלהם היא בשורה קשה מאוד. החלום של כולנו הרי הוא שמישהו כבר ימציא איזה מכשיר שסורק אותנו מכף רגל עד ראש, נוטל מאיתנו דגימות נוזלי גוף ומוציא פלט מאוד מתוחכם שיגיד לנו במילים פשוטות האם אנחנו בריאים, מה צפוי לנו ומה צריך לתקן בנו כדי להחזיר אותנו לבריאות האופטימלית.

ולמרות שכבר נולדו המכונים הפרטיים עם מכשירי ה-MRI שלהם והבדיקות הגנטיות שישמחו לגבות מכם אלפי שקלים עבור הבטחות סרק, וכל מי שנשלח על ידי מקום העבודה שלו למקום כזה, יודע למה אני מתכוון, אף על פי כן, מעולם לא בוצע מחקר שהראה שביצוע בדיקות כאלו בתדירות קבועה יכול לשנות את מה שמיועד לנו. אני לא מדבר כאן על בדיקת סקר ספציפית כגון קולונוסקופיה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס או ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד, בדיקות שגם עליהן יש לא מעט מה לאמר וקצת יותר מקורטוב של ביקורת, אבל בואו נשאיר אותן בצד לצורך הדיון הנוכחי.

אני מדבר על לבצע את הדבר שקרוי ״בדיקות כלליות״, מן סט כזה שאף אחד לא באמת יודע מה הוא אומר, מה הוא כולל והכי חשוב מה המשמעות שלו, והכל רק כדי לדעת ש״הכל בסדר״.

פעם אנשים היו מתבססים על ההרגשה. על מה שהגוף משדר להם, על מה שהלב אומר להם. ואם התחושות היו בסדר אז היה בסדר. היום הרי כבר איבדנו את האמון בגוף שלנו. איזה אמון יש לנו אם אנו חיים בתוך מערכת שמעודדות אותנו לבדוק ולבדוק ולבדוק ללא הרף מה לא בסדר בנו, במערכת שמשקיעה את כל מרצה כדי לשכנע אותנו שמשהו בוודאי מקולקל בנו. ואם לא עכשיו אז מחר ואם לא מחר אז מתי.
כדאי שנמצא את הדבר הזה ומוקדם ככל האפשר.
אבל אחד העקרונות שקיימים על פני העולם הזה, הוא שמי שמחפש ממש ממש הרבה, בסוף ימצא. וזה מה שקורה לאחוז לא מבוטל של האנשים שמחפשים. הם מוצאים. האמונה הרווחת היא שמה רע בלחפש כל הזמן אם בסוף נמצא משהו רע, משהו שעלול להזיק לנו. אם אכן כך היה הדבר, ניחא, עוד הייתי מוכן לקבל את זה. הבעיה היא שהמציאות הפוכה למחשבה ההגיונית. במציאות, מה שלעיתים רבות קורה, זה שבמהלך החיפוש הזה אחרי מה שמקולקל בנו, נמצאים כל מיני דברים שאין להם שום קשר לבעיה אמיתית. אז נכון, אחת מהכוכביות יצאה מהסוגריים של הנורמה. אז נכון, אחד המספרים נמוך מדי או גבוה מדי או חלילה לא שאפנו חזק מדי בתבחין הנשיפה, לא רצנו מהר מדי במבחן המאמץ וזו בדיוק הנקודה שבה החיים שלנו משתנים.
לבני אדם קשה לחיות עם התחושה שמשהו מקולקל בהם. העובדה ששום דבר אינו מקולקל לא משנה את הרצון שלנו ליישר בכל זאת את הבדיקות, לנרמל את המספרים, לעצב מחדש את הצילום, לפתוח כל עורק מוצר, לכרות כל מה שעלול רק עלול להתפתח למשהו שאף אחד לא יודע אם ומתי יתפתח אבל בכל זאת, ליתר ביטחון. מכאן מתחיל מדרון חלקלק של עוד בדיקות ועוד בדיקות ועוד חרדה ועוד פחדים ועוד הפרעות שינה ועוד כדורים שינסו לתקן את הבעיות הנפשיות שפתאום הפכו לדבר העיקרי שממנו אנו סובלים, כי הרי מעולם לא נתקלתי בכוכבית שיצאה מהנורמה, קפצה מתוך דף התוצאות וחבטה במשהו בפנים.

זה השלב שכבר שכחנו מה הוליד את כל הטירוף הזה מלכתחילה. דבר הוליד דבר. בדיקה גררה בדיקה גררה יעוץ גררה צילום גררה תורים גררה המתנה גררה נדודי שינה גררה ניתוח גררה החלמה גררה כאב גררה תסכול ויאוש וכעס על הגוף הזה שעשה לי את כל זה.
אבל העיניין הוא שהגוף שלנו לא עשה לנו כלום! את הכל עשינו בעצמינו עם דחיפה קלה של מערכת הבריאות.

אני לא מאמין חלילה וחס שלמערכת הבריאות יש עיניין לעשות לנו רע. אני מאמין שאיבדנו שליטה.
כחברה מודרנית שחושבת שהיא כבר יודעת הכל ושולטת בכל. האגו גרם לנו לחשוב שאין דבר שלא ניתן לתיקון, אין איבר שלא ניתן לכרות, אין בדיקה שלא ניתן לנרמל. תחושת העליונות שלנו בני האדם בשילוב עם האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותינו, גרמה לנו לחשוב שאנו מסוגלים לשלוט בכל פרמטר שקשור לגוף שלנו.

אני מתאר לעצמי שכל הרופאים או לפחות רובם הגדול יודע את המגבלה של ״בדיקות העזר״, הלו הוא הג׳רגון המקצועי לבדיקות המעבדה, הצילומים וכל מה שמעבר לבדיקה הגופנית, שרופא באמת נוגע בך באמצעות סטטוסקופ או כל כלי רפואי אחר או אפילו ממש עם היד כדי לאבחן מחלה. המגבלה (דבר שרבים ממי שאינם רופאים לא יודע), היא שאין קשר ישיר בין תוצאות אותן בדיקות למציאות הבריאותית של כל אחד ואחד מאתנו.
הדוגמה הקלאסית היא זו של פריצות דיסק. מי מאתנו לא סבל אי פעם מכאבי גב, חלקנו הגיע לצערי למצב של כאבים קשים והיו אלו שגם דרשו מהרופא שלהם שישלח אותם ל-CT או MRI. בצדק או שלא בצדק. אבל זה לא העיניין. כמה פעמים חזרה תשובת הצילום עם ממצאים כאלו ואחרים שהשכיחים ביניהם הם ״פריצות דיסק״. הגיוני לחשוב שאם משהו ״נפרץ״ ונחזיר אותו למקום, הכאב יחלוף, נתקן את הגוף ונחזיר את המצב לקדמותו. אני מודה שזה הדבר ההגיוני ביותר לחשוב. מה לעשות שהגיון אינו תמיד עובד ברפואה. מסתבר שלאחוז לא מבוטל של האנשים, אם בודקים אותם בבדיקה ברזולוציה מספיק גבוהה, מוצאים אצלם שינויים כאלו ואחרים, בין השאר את אותן פריצות מפורסמות. אבל הקשר שבין אותם ממצאים לקיום הכאבים פשוט מקרי בהחלט או במילים יותר יפות – אינו קיים.

התרגלנו לחשוב שיש בדיקה תקינה ובדיקה לא תקינה. התרגלנו לחשוב שאם יש ״ממצאים״ כדאי שנתייחס אליהם מיד, שנטפל בהם, שננסה להעלים אותם בכל מחיר. וגם כאן, ההגיון שולט. וההגיון טועה.
בעבר הרחוק, אנשים רבים היו עוברים ניתוחים מורכבים ומסוכנים כדי לתקן את אותן פריצות, כדי להחזיר את הדיסק הסורר למקומו הראוי. אך הפלא ופלא, זה לא עשה דבר כדי להפחית מהכאב והסבל של אותם חולים, שלא לדבר על אחוז הסיבוכים הלא מבוטל מאותן פרוצדורות פולשניות. אבל איך ומדוע תשאלו? כי מלכתחילה לא היה כל קשר בין השינויים או הממצאים בבדיקות הכה מתוחכמות האלו לבין הגורם לכאב.

עם הזמן למדנו שכאבי גב נגרמים בראש ובראשונה כתוצאה מבעיה שרירית שלמעשה בכלל לא ניתנת להדגמה בצילומים. לא פשוטים ולא מתוחכמים. עם הזמן למדנו שישנם גורמים שהמשפיעים בצורה דרמטית על עוצמת ומשך הכאב, בין השאר אלו גורמים הקשורים לנפש שלנו, לתפיסת הכאב או המחלה באופן כללי ולשלל גורמים אחרים שאף אחד מהם אינו ניתן לצפייה דרך מסך מחשב ואף אחד מהם אינו ניתן למדידה בדם.
כמות אדירה של מחקר כבר הוכיחה את מה שידוע מזה שנים על מה יכול לעזור בהקלת הכאב, על הקשר בין גורמים פסיכו-סוציאליים לכאב, לתפקיד החשוב של הטיפולים הפיזיקאליים השונים ושל אורח חיים באופן כללי ובמיוחד מידת וסוג הפעילות הגופנית והתזונה שלנו והקשר שלהם לכאב.

כל אלו, שוב, אינם ניתנים למדידה פשוטה בשום אמצעי הקיים ברשותינו.

בדיקות עזר כשמן כן הן – בדיקות שעוזרות לרופא לאבחן מחלה או לצורך מעקב אחר התקדמות מחלה או טיפול. זה הכל. מכאן ועד המקום שאליהן הגיעו, המרחק רב מאוד והדרך מלאה בשגיאות נוראיות.
במקום לשמש ככלי עזר לאבחנה הן הפכו לאבחנה עצמה. כמה קל להתמכר למספרים. כולנו חולים במחלה הזאת, מחלת המספרים. הסוכר, הכולסטרול, לחץ הדם, תפקודי הכליות, הכבד, בלוטת התריס, השומנים בדם, רמות הויטמינים. עוד ועוד מספרים שמשדרים לנו תחושת ביטחון שהכל מתקתק כמו שצריך. אבל האם באמת זהו המתכון לבריאות טובה? האם באמת זהו המתכון לאושר? למניעת תחלואה? אם נבדוק הכל כל הזמן – האם זה מה שיציל אותנו? אני טוען שזה יגרום בדיוק לתוצאה הפוכה. אנו נשקע יותר ויותר בחרדות מיותרות מפני בדיקות שמלכתחילה היו מיותרות, מפני תוצאות שלא באמת משקפות משהו רלוונטי עבורינו, שחלקן אולי נכונות אבל לא תמיד בעלות משמעות שזה המקרה הטוב, ובמקרה הרע - תוצאות שפשוט אינן נכונות וזהו.
אבל הדף סופג הכל וכך גם אנחנו. מהרגע שנתקלנו באיזה מספר חריג, יהיה כמעט בלתי אפשרי לגרום לנו לשכוח ממנו. רובינו נעשה הכל כדי לבדוק מה לא בסדר. במקרים רבים אנחנו בסדר, הגוף שלנו בסדר, הכל בסדר, מלבד הבדיקה שיצאה לא בסדר. וכך התחלנו לטפל בבדיקות במקום באנשים. לכייל מספרים במקום לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר.

איני נגד בדיקות. אני נגד בדיקות מיותרות. איני נגד צילומים אני נגד צילומים מיותרים. איני נגד רפואה.
אני אוהב רפואה בכל רמח איבריי. אני נגד רפואת יתר. אני בעד להקשיב לאנשים להבין מה מציק להם, מה מדיר שינה מעיניהם, מה כואב להם ולטפל במה שצריך לטפל, וזה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שארגוני בריאות ענקיים חושבים.

 

הדרך לרפואה הנכונה אינה עוברת בלנטר כל פרמטר אפשרי, בביצוע בדיקות כלליות כל תקופה כזו או אחרת או בלפחד שכל רגע משהו בגוף שלנו הולך להתקלקל. לגוף שלנו יש יכולת מופלאה לדאוג לעצמו, אם רק ניתן לו את הכלים הנכונים לעשות כן.
הדרך לרפואה נכונה עוברת בראש ובראשונה בלהבין מהם הצרכים של הגוף שלנו, צרכים המשותפים לכל בני האדם באשר הם, ואז ורק אז, לעשות את ההתאמות הייחודיות לכל אדם. לבחור את הבדיקות הנכונות עבורך, לדעת מהן המשמעויות הנגזרות מאותן בדיקות עבורך, לדעת ממה להתעלם, מה חסר משמעות או חשיבות ולהתמקד בדברים האמיתיים, כאלו שאף פעם לא ניתן לקבל ממספרים.
בדברים של הלב.

בריאות ואהבה

ד״ר עופר

כל הזכויות שמורות לד״ר עופר שחר