אהבה

         מורתי האהובה השמאן נגה אדמה לימדה אותי שההפך מאהבה הוא פחד ולא שנאה כפי שנהגו לספר לנו כשהיינו קטנים.

  ההבנה הזו הסתובבה איתי ימים רבים והתבוננתי בה מכל כיוון אפשרי, כיאה לאישיותי היסודית מאד בענייני עולם הרגש.

  מאז, בכל פעם שאני מפחדת ממשהו, אני נזכרת שאני לא חיה באהבה.

  בין אם מדובר על יחסים עם הסביבה ובין אם מדובר על יחסי עם עצמי, שלרוב זה המוקד שתוקע את רוב החלומות במציאות שלנו בזמן הזה.


איך זה קשור לאוכל ולאכילה?

 

אני אוהבת לאכול. הרבה אנשים אוהבים לאכול, למעשה רוב האנשים אוהבים לאכול .

אכילה יכולה להיות מאהבה ויכולה להיות ההפך מאהבה.

היא יכולה לגרום לרגשות נפלאים, לזכרונות, לרגעים אינטימיים, לנתינה. אבל היא יכולה גם להיות הרסנית וחלק מהסתרת רגשות, הפגת מתחים, ויתור, עצב, כעס ועוד גוונים כאלו ואחרים של פחד.

מה שבטוח הוא, שאכילה בעולם שלנו הפכה להיות נושא כל כך מרכזי שאי אפשר עוד להתעלם מהשפעותיו ומהתחלואה הפיזית והנפשית שנלווית להתעסקות הזאת.
וכפי שכבר בטח משתמע מדבריי, אם משהו מעניין אותי, אני לרוב מתעסקת בו זמן מה ומתוך ההתעסקות הזאת, הגעתי למסקנה אחת ברורה: אנשים בעולם של היום לא מתייחסים לעצמם באהבה ולכן לא מתייחסים לגוף שלהם באהבה.
אנשים קמים לעבודה, עושים מה שצריך לעשות, רובם מצליחים לתפקד ברמה זו או אחרת אבל כאשר זה מגיע לעצמם, הם לא חיים באהבה. וכשלא חיים באהבה, חיים בפחד וכשפחד ממלא אותי אני רק רוצה להרגיע אותו. לעשות שיעבור כבר.

זה מלחיץ אותי. אני לא יודעת מה לעשות עם כל הרגש הזה, אין לי זמן, יש לי מליון משימות, אני בלחץ לחץ לחץ ....

אז אני מוותרת לעצמי בכדי לשחרר את הלחץ ומכיוון שאוכל נגיש מאוד בימינו ובאכילה יש משהו שמרגיע, אני עושה את הדבר הקל, שזה לוותר לעצמי (או על עצמי). לאחרים הרי אני דופקת חשבון, אז אני מוותרת ומתנחמת ואוכלת ונרגעת רק לרגע עד שמגיעים רגשות האשם והשנאה (פחד) העצמית וחוזר חלילה.

 

אז מאיפה מתחילים?

 

מלהתייחס יפה לעצמנו.

מכיוון שמדובר כאן בבלוג על אוכל אני אדבר כאן על אוכל ואהבה, אבל מובן שיש עוד היבטים רבים של להתייחס יפה לעצמי.

מתחילים מהחלטה, שאת זה בטח החלטתם אלף פעם לפני שקראתם את המילים האלה ובוודאי לפעמים הצלחתם יותר ולפעמים פחות, אבל צריך לקחת החלטה ולקחת אחריות ואז כל פעם לבחור משהו אחד, לשנות ולהצליח בו ולעבור לדבר הבא (בטח גם את זה שמעתם כבר לא מעט פעמים ...)

אני רוצה שתיקחו החלטה שקשורה לאהבה ולא לאוכל. החלטה שקשורה לרצון לאהוב ולחיות חיים של אמון שהעולם הזה יהיה טוב אם אני אחיה באהבה ואחלום חלומות .

אז אחרי כל ההגיגים האלה בטח כבר גיבשתם דעה כזו או אחרת על מי אני ואם זה מתאים לכם ויהיו כאלה שיחשבו לעצמם  שמילים לא עושות שינוי אבל אני דווקא ממש מאמינה במילים ובקשרים ובאינטימיות ובהתחשבות.

   וכפי שכבר בטח הבנתם, באהבה ולא בפחד.

     אז מי שנשאר איתי מוזמן למסע של טעמים והרבה הרבה אהבה עצמית ....

 

                                                         באהבה, עינת

כל הזכויות שמורות לד״ר עופר שחר